עוד יבואו ימים טובים...
מנשה ואפרים קורא יוסף לבניו הנולדים במצרים.
מנשה - על הנטישה והקריעה ממשפחתו שלו, על השיכחה והבדידות.
ואפרים - על פריון ועתיד ורגעים טובים אי שם בארץ נכריה.
ואולי מנסה ללמד אותנו יוסף שכדי לקום ולצעוד מתוך תקווה קדימה, צריך לדעת ״מאין באת״, לתת שם גם לרגעים השבורים והשוברים, ורק אז לתת מקום לעתיד, לתקווה ולטוב.
וכמה חשובה לנו התזכורת הזאת דווקא בימים האלה.
לדעת שגם הסדקים עוד יבנו אותנו, ועוד נמלא אותם ברגעים של שמחה וחיבור לנצח.
עוד ננצח.
עוד נגיע לימים של אושר וזוגיות וביחד.
