ראיית הלב
חוש הראייה הוא מהחושים החשובים ביותר של האדם, ולא לחינם קבעו חכמינו (נדרים ס"ד ע"ב), "שעיוור חשוב כמת". לא פעם כשאנחנו רוצים הוכחה למשהו אנחנו מבקשים "תראה לי". כשאנחנו רואים - אנחנו מרגישים בטוחים יותר במציאות, ופעמים רבות חוש הראייה מסייע לנו להחליט בנושאים שבהם היה לנו קשה להחליט לולא ראינו. ישנם אנשים שבורכו בחוש ראייה מפותח; הם רואים פרטים, שמים לב לדקויות והנראות חשובה להם. מאידך, יש אנשים שהחוש הזה מפותח אצלם פחות. מעניין לדעת, שאנו יכולים לשלוט במידה מסוימת על הראייה שלנו. הראייה (למרות מה שנוטים לחשוב) איננה דבר אובייקטיבי, ולעיתים אנחנו רואים את מה שאנחנו רוצים לראות.
אם נרצה לראות את הטוב - נראה אותו, ואם נתרכז ברע - נראה אותו. מסופר על אדם שעזב את כפר מגוריו ועבר לגור בכפר אחר. בכניסה לכפר ישבה זקנה. שאל אותה האיש: "איך האנשים בכפר הזה?" "ואיך היו האנשים בכפר ממנו באת?" שאלה אותו הזקנה. "האנשים בכפר ממנו באתי היו צרי עין ולא נחמדים". "גם כאן תוכל למצוא כאלה", ענתה הזקנה. בהמשך היום הגיע אדם נוסף ופגש גם הוא את הזקנה בכניסה לכפר. "איך האנשים שבכפר הזה?" שאל אותה האיש, "ואיך היו האנשים בכפר ממנו באת?" שאלה אותו הזקנה. "האנשים בכפר ממנו באתי היו גומלי חסדים ומאוד נחמדים". "גם כאן תוכל למצוא כאלה", ענתה הזקנה.
האמת שהראייה האמיתית נמשכת אחרי מה שהלב רוצה לראות, כפי שכתוב בפרשת ציצית (במדבר ט"ו ל"ט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". למה מוזכר קודם הלב, ורק אחר כך מוזכרות העיניים? מפרש הרש"ר הירש: "הלב יוצר משאלות, והעיניים מחפשות את הדברים, שיש בהם כדי לספק את המשאלות האלה".
גם בזוגיות אנחנו יכולים לייצר משאלות, ולבחור על מה להסתכל, לְמָה לשים לב, ולְמָה להתייחס. ברור שיש דברים שמפריעים לנו, דברים שאינם נעשים כמו שהיינו רוצים, אבל אפשר להניח, שישנם דברים רבים יותר, שמשמחים אותנו, ושנעשים בצורה הראויה ובאופן האהוב עלינו, אלא שהם משום מה נראים לנו מובנים מאליהם. אם נדע לראות את הטוב, נרגיש טוב יותר בבית שלנו. אם נראה את הקניות שבן הזוג שלנו הביא הביתה, ולא רק את מה שלא הביא, אם נראה את המאמץ להגיע מוקדם הביתה, למרות שלא בדיוק בשעה שביקשנו, אם נראה את המאמץ לבוא לקראתנו, ולא רק את הנקודות שבהם המאמץ לא צלח, אם נבחר לראות את הדברים הטובים, נרגיש טוב יותר בביתנו שלנו. ברור שנוכל גם למצוא את הזמן בו נוכל לומר ולהאיר את הנקודות שהיינו שמחים שתהיה בהם השתדלות רבה יותר, אך אין ספק, שהדברים יתקבלו אצל הצד השני בצורה מכילה ואמפטית יותר, אם הדברים ייאמרו מתוך מקום טוב של ראייה כללית וחיובית.
כדי לראות רחוק צריך לעצום עיניים
ואולי לפעמים צריך גם לדעת לעצום את העיניים. זה לא תמיד קל, אבל לפעמים זה הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות, ודווקא הוא יכול להביא לתוצאה הרצויה ביותר. אם נחשוב על הדרך בה אנו רואים, ניתן לומר, כי כאשר אנחנו רוצים לראות את ההווה, עלינו לפקוח את העיניים. אם אנחנו רוצים לראות קצת יותר בבירור לפעמים אנחנו מצמצמים מעט את הראייה ומכווצים את העין.
אם אנחנו רוצים לראות למרחק אנחנו יכולים להיעזר במשקפת, אבל אם אנחנו רוצים לראות רחוק מאוד עלינו לעצום עיניים. כשעוצמים עיניים, אפשר להתרכז במשאלות הלב, בחלומות, ובדברים הפנימיים והמהותיים שבאמת חשובים לנו. כשעוצמים עיניים אפשר לחשוב ולחלום, מבלי שהמציאות האובייקטיבית תסיח את דעתנו. כך אנו עושים כשאנו אומרים 'שמע ישראל', כך אנו עושים כשאנחנו רוצים להתרכז במשהו חשוב, וכך לפעמים כדאי לעשות גם בזוגיות. לעצום עיניים, לחשוב על הדברים שחשובים באמת, לפתוח אותן ולראות את מה שאנו מייחלים לראות.
כשהגישה חיובית, כשנשתדל לראות טוב, אני בטוחה ששני הצדדים ישמחו להתאמץ ולעשות טוב יותר. בדיוק כמו שאמר השועל לנסיך הקטן בספרו של אנטואן דה סנט-אכזופרי: "הנה סודי, והוא פשוט מאוד: אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד, כי הדבר החשוב באמת, סמוי מן העין. כל דבר חשוב סמוי מן העין - חזר הנסיך הקטן למען יחרט בלבו."
. . .
הכותבת: אורית לם
יועצת זוגית
יועצת מינית
ומדריכת כלות
פלאפון: 054-4926371
