מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה

התורה אוהבת לשדך על הבאר. כמה מגדולי האומה שלנו מצאו דווקא שם את האשה שאהבה נפשם, ושתקים יחד איתם בית והמשכיות לאומה הישראלית.

אפשר לתת לזה הרבה משמעויות סמליות, אבל הפעם רצינו להתמקד דווקא בפרקטי, במעשי.

הם נפגשו על הבאר, כי הבאר היתה מרכז חיים יומיומי, משם שאבו מים להחיות את נפשם ולהשקות את צאנם.הם נפגשו על הבאר, כי הבאר היתה מרכז חיים יומיומי, אבל מרכז שמזמן מפגשים ואיכויות, מרכז שמביא לידי ביטוי תוכנות וכוונות.

דווקא שם היה אפשר לראות מיהו גומל חסדים (שמשקה את אליעזר ואת עשרות הגמלים), ומיהו קטנוני ומתחשבן ומתקמצן (וגולל את הבאר באבן כבדה שרק יחד ניתן להסירה).מי חרוץ ומסור ודואג לעדרים, מי מאמין ובא אל רבונו של עולם בתחינות ובדיבורים, למי יש כוחות גוף עצומים, מי אמיץ ומגן על החלשים.

הבאר היא מרכז שמביא לידי ביטוי את האני הפנימי, וכשהוא פוגש את הנפש המתאימה לו, אזי מתרחש החיבור המופלא.

. . .

עברנו אלפי שנים, התרחקנו מהטבע, מהעדרים, ומשאיבת המים הטבעית, אבל הכמיהה לחיבור ולאהבה נשארה. ותמיד נוכל ללמוד מבארם של אליעזר ורבקה, יעקב ורחל, משה וציפורה שטוב להיות במקום בו תוכלו להיות אתם עצמכם, במקום בו ינצנץ באופן טבעי האור האישי שלכם, על שלל התכונות של מי שאתם.כאשתם יוצאים תחשבו לשלב גם מקומות שכאלה, מקומות שיראו את האני שלכם בהתנדבות, בטיול, בפעילות ספורטיבית, או במפגש משפחתי, תשלבו מקומות כאלה ותראו אם יש חיבור בין האני שלך לאני שלה, תראו איך הביחד שלכם בבאר וביבשה, בשיגרתי ובמפתיע, במקום של ראש ובמקום של לב.