כאן בונים!
ההיסוס שבקולו נשמע לנו היטב, למרות השיחה הטלפונית.
גם ככה לא נעים לו שהוא לא נקרא למילואים (משרת בהנדסה, ודווקא את היחידה שלו כרגע לא צריכים), ולא מרגיש לו נכון להתעסק בעצמו.
אבל דווקא בימים האלה הבדידות קשה מתמיד. כל האחיות שלו חזרו הביתה עם האחיינים הקטנים, מדברות על הלבד כשהבעל בשטחי כינוס, ורק הלבד שלו פתאום לא מספיק משמעותי. לא מספיק הכרחי. לא מספיק מיידי.
אבל גם לו קשה הבלתי נודע ושאין את מי לשתף. וגם לו קשה השיבוש של השיגרה והעבודה שעדיין לא לגמרי חזרה. וגם לו קשה הלבד שמתמשך כבר הרבה יותר מדי זמן.
והוא לא הראשון שמתקשר אלינו בימים האלה בהתלבטות גדולה, מה פתאום אני מתעסק בזוגיות האישית שלי כשעם ישראל בצרה.
ואנחנו אומרים את זה שוב ושוב: אף אחד לא צריך להתמודד לבד עם המשבר הזה שפוקד את כולנו. כולנו זקוקים לאוזן קשבת, ללב פתוח, לבן זוג או בת זוג לצרה.
וגם את זה אנחנו אומרים שוב ושוב: דווקא עכשיו, דווקא בימים האלה, דווקא כשהאוייב רוצה לכלותנו, זה הזמן לבנות, זה הזמן להקים עוד ועוד בתים בישראל. זה הזמן להתחבר לחיי הנצח של האומה ולהמשיך את עם ישראל.
זה הזמן להרבות שמחה ואהבה.
