על שידוכים וחידושים

השבת קראנו על השידוך הראשון בתורה, השידוך הראשון בהיסטוריה האנושית.
וכמה אנחנו יכולים ללמוד ממנו לימינו אנו.
בראש ובראשונה לבטוח בה׳ שיצליח דרכנו.
אבל לבטוח גם באינסטינקטים שלנו, בטביעת עין שלנו, בהיכרות שלנו  להציע, לקשר, לחבר.
לא פחות חשוב זה הביטחון שלנו גם במישהו שמכיר שידע לזהות וחבר את הקצוות (אפילו הוא אם הוא העבד, והם רחוקים רחוקים).
והיכולת לתת בהם סימנים, לדעת לדייק את הנקודות החשובות, לחבר תכונות ואישיות ורקעים משותפים.
אבל במקביל תמיד לזכור שהשדכן הוא רק צינור. צינור שמחבר קצוות, אבל ההתרחשות האמתית מתרחשת (ולפעמים לא) בין השניים.
שהתפקיד שלו (והזכות) זה להביא אותם אל הבאר, אבל מכאן ואליך העבודה היא שלהם.
וכשהם זוכים והשכינה שורה ביניהם, יש התרגשות של ״וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ״.
אבל לפעמים גם לא.
וזאת לא סיבה להפסיק לנסות ולחפש ולהציע, וזאת לא סיבה להפסיק ולבנות את בניין אומת ישראל.