וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ

בשבת נקרא בבית הכנסת על התנהגות אנושית ששיחתה את העולם, התנהגות אנושית שהביאה כליון לאנושות, שהביאה מבול שטילטל את העולם ושינה אותו לגמרי.
בשבת נקרא גם על האנשים הטובים שהסתגרו בתוך תיבה וניצלו. אנשים שלא היו חלק מהרוע שסביבם, שבמהלך שהותם בתיבה טיפלו ברחמים בחיות ששהו איתם. אנשים שבחרו בטוב ודבקו בו.
וכל כך מצמרר לקרוא את פרשת נוח בימים האלה.
ללמוד על הטבע האנושי מהרשעות הגדולה שבו ועד הטוב והיפה שבו.
להיזכר כי תמיד יש לנו את היכולת לבחור מי אנחנו, מה אנחנו רוצים להיות, ואיזה עולם להשאיר אחרינו.
לדעת שאפילו מבול וכיליון נגמר בברית של אהבה.
ולהאמין שעוד יבואו ימים טובים יותר. 
ימים של ברית, ימים של ביחד,  
ימים של אהבה.