יום מחפש משמעות

ימים קשים עוברים עלינו, העם שלנו סופג אבדות כבדות, השכול התקרב אלינו בצורה אגרסיבית וללא רחמים, מלחמה בדרום ובצפון, חטופים שטרם שבו הביתה, חוסר וודאות במישורים רבים - ובין לבין זוגות מתעקשים להתחתן. השבועות האחרונים התאפיינו במספר רב של חתונות, של אלו שלא יכלו להתחתן בגלל המלחמה. החיילים שנלחמו כדי להשמיד את הרוע, בבחינת 'סור מרע', חוזרים הביתה, מתחתנים וממשיכים להילחם, בבחינת 'עשה טוב'. התשובה שלנו לאויבינו שמחריבים את בתינו היא להמשיך ולהקים בתים. לא קל למצוא את בן/בת הזוג שלך, התהליך מלווה בחוסר וודאות, ציפייה, תסכול ולבטים רבים. ובכל זאת, אחרי אי אלו מפגשים ניתן לסכם את התהליך כך: הכרנו, יצאנו, התלבטנו, החלטנו, התארסנו, ההורים נפגשו, וההתארגנות התחילה: בית, ריהוט, אולם, צלם, תזמורת, שמלת כלה, חליפה (או שלא), הזמנות, שבע ברכות, ועוד פרטים רבים ושונים הממלאים את ההכנות לקראת היום המיוחד, בו נעמוד מתחת לחופה ונהפוך מרווקים לנשואים. כל כך מרגש, לא מובן מאליו, ואפילו ניסי. אל היום המיוחד ולקראתו התווספו שלל מנהגים ומוסכמות, שהייתי רוצה שנחשוב עליהם, ונברר לעצמנו, האם הם משרתים את מה שאנחנו רוצים ומחפשים בשלב המשמעותי והמרגש בו אנו נמצאים. חייבת להקדים ולומר, שהדברים שאכתוב כאן, הם דעתי בלבד. אפשר להסכים, אפשר גם להתנגד ואפילו לכעוס, והאמת - אשמח מאוד לתגובות.

לכה דודי לקראת כלה 

בתחילת הסיפור עומדת 'הצעת הנישואין', שהפכה להיות משהו מתוכנן, מושקע, וכזה שמערב חברים שצריכים להפיק את האירוע. ה'הצעה', שאמורה להיות משהו אינטימי ופרטי, מתבצעת קבל עם ועדה, מצולמת ומונצחת מעל דפי הפייסבוק ודומיו. לקראת החתונה הזוגות מקפידים על ניתוק, והם לא נפגשים (ולפעמים גם לא מדברים) כשבוע. בשבוע הזה על החתן והכלה לקנות זה לזה שבע מתנות עבור כל יום ויום. אני יודעת, כי הרעיון הזה מלחיץ לא פעם את בני הזוג, אבל לא נעים להם לוותר על זה, שמא בן הזוג ייעלב או ייפגע. בצד של הכלה (בעיקר), יש התרחשות של כל החברות, שמתכוננות יחד איתה, ומשקיעות בה בצורה שאינה פרופורציונלית. הן מקשטות את החדר, מארגנות ספירה לאחור, מפתחות תמונות, מכניסות מכתבים למעטפות, מנפחות בלונים, ומשקיעות זמן, כסף ומחשבה כדי שהכלה תהיה שמחה.

היום של החתונה 

אך מעל הכל, ברצוני להביא למודעות ולמחשבה מעמיקה, את מה שעושים ביום החתונה. כמובן, התוכן של היום תלוי בסגנון של החתן והכלה, אבל אני אציג את אלו שאני מכירה ומלווה. החתן בדרך כלל כמעט ולא נמצא בבית. הוא יוצא בבוקר עם כמה חברים (המכונים 'מלווים'), בגדים על קולב, רמקול, ומצב רוח מרומם. החברים נוסעים לטבול באיזה מעיין, לפעמים מבקרים בכותל, עוצרים לתפילת מנחה ומצטלמים. באיזשהו שלב עוצרים אצל אחד החברה, מחליפים בגדים ונוסעים לאולם. אצל הכלה זה סיפור אחר. הכלה נמצאת בדרך כלל בבית, עסוקה רוב היום 'בשמן המור ובתמרוקי הנשים', היא מתאפרת, מסתרקת ומצטלמת. זהו תהליך שמתחיל השכם בבוקר, והוא מסתיים לקראת זמן היציאה לצילומים ולאולם. שעות רבות (מדי!) המאפרת והמסרקת מתעסקת עם הכלה, וגורמת לה להיראות הכי יפה שרק אפשר. היא מדביקה לה ריסים, מוסיפה שיער, וזאת אחרי שאת הלק היא עשתה כבר יום קודם, כי אי אפשר להספיק גם את זה ביום של החתונה. כן, אני יודעת שאני נשמעת קצת קיצונית בתיאור, אבל תאמינו לי, שאחרי הרבה ביקורים בבתים של כלות ביום של החתונה, אני יודעת על מה אני מדברת. גם לכלה יש ביום הזה 'מלוות' - אלו הן החברות הטובות, 'שנבחרות' על ידה ללוות אותה ביום המיוחד הזה. הן בדרך כלל צריכות לדאוג לרכב, לקשט אותו, ולהיות כל היום עם הכלה: לשיר לה, לשמח אותה ולדאוג שהיא לא תהיה לבד. לפעמים דורשים מהן ללבוש בגדים בצבע מסוים, כדי שזה יצא יפה בצילומים...

לחשב מסלול מחדש 

יום החתונה הוא יום מיוחד, מרגש, מרומם וקדוש. ביום הזה יש לכם כוחות עוצמתיים שאתם יכולים לנצלם לדברים משמעותיים. נראה לי, שיש מקום לחשוב על דרכים להכניס משמעות רוחנית ליום הזה ולא להתמקד בצדדים החיצוניים בלבד. בימים המורכבים שאנו מצויים בהם, וגם בימי שלום, ראוי לדעתי להקדיש זמן רב יותר לתפילה, ללכת לכותל, אולי ללכת לבקר פצועים, לתת צדקה, להתנדב במקום בו נזקקים לכך, או לעשות כל דבר שמתאים לכם שעוסק בנתינה וחושב על הזולת. בכך, נעלה את היום המיוחד הזה למקום הראוי לו, ונמלא אותו במשמעות ראויה.

חתן וכלה יקרים, מזמינה אתכם לחשוב איך למלא את היום של החתונה במשמעות רוחנית, ולהעלות את היום הזה למקום הראוי לו. 

. . .

הכותבת: אורית לם

יועצת זוגית

יועצת מינית

ומדריכת כלות

פלאפון: 054-4926371

מייל: orit.lamm@gmail.com