אחד הדברים היפים בסיפורה של מרים הקטנה, שמחזירה את אביה עמרם ליוכבד אמה, זאת הדבקות של מרים במטרה, דבקות שמביאה לידי עשייה.
היא מאמינה במשהו ומניעה את האנשים שסביבה לפעול ולהתקדם.
משכנעת את אביה לשאת את אמה ולהמשיך להביא ילדים לעולם. וכשמגיע משה הקטן לעולם, היא ממשיכה ומלווה אותו בינות לקני הסוף, מתייצבת מרחוק ומשגיחה.
וכמה כוח יש באמונה שמביאה לידי מעשה. ביכולת שלנו להביא גאולה של ממש לעולם.
ואין זה מקרי שיוכבד הנישאת לעמרם, חוזרת ונישאת על גבי אפריון, כשילדיה רוקדים לפניה.
שמחים גם בתוככי השיעבוד הקשה. מצליחים לשמוח בבית הנבנה, ובזוגיות ששבה לביתה.
מצליחים לראות במעשה שמביא לידי גאולה.