מניחה על שולחנו ודיו

"נר חנוכה - מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, אם היה דר בעליה – מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים, ובשעת הסכנה – מניחה על שולחנו ודיו" (שבת כא ע"ב).

חנוכה הוא חג של בית, ולא סתם בית, אלא מיקום מדויק בבית - פתח הבית. פתח הבית הוא מקום מאוד מיוחד, מקום של מעבר, מעבר בין פנים לחוץ, ובין חוץ לפנים, מקום רגיש, לפעמים סגור ולפעמים פתוח. אפשר לעצור רגע ולחשוב: מה עובר אצלנו דרך פתח הבית? מה נכנס דרך הפתח?

מה יוצא? לְמַה אין כניסה? מה אף פעם לא יוצא? מי או מה משמח אותנו כשהוא נכנס הביתה? כיצד אנחנו מלווים את מי שיוצא מביתנו?

המיקום הראשוני של נר חנוכה הוא "על פתח ביתו מבחוץ". חנוכה מזמין אותנו להתמקד בפתח, להתבונן על היחס בין הפנים לחוץ, לשים לב לסף הבית, למקום המעבר, לחוש בביטחון שמעניק לנו הבית, לעומת הרוחות המנשבות בחוץ. אם יש לנו בית חזק, שלם ובטוח, זוגיות טובה יציבה ואוהבת, אפשר לצאת החוצה עם האור הזה ולעבור את הפתח החוצה. הרוחות המנשבות בחוץ לא יוכלו לכבות את הנרות שהדלקנו "על פתח ביתנו מבחוץ". אם אנחנו לא בטוחים שנוכל לרוחות, גם להניח בחלון זה טוב. יש הגנה, אנחנו בתוך הבית, הרוח איננה מגיעה אלינו, אך עדיין אנחנו מפרסמים את הנס בצורה המתאימה לנו. 

ובשעת סכנה, כאשר אין לנו ביטחון בדרכנו, הנתיב שלנו עוד לא ברור, אנחנו מושפעים מכל רוח שנושבת בחוץ, אזי אפשר להישאר בבית ולהדליק את הנרות על השולחן בבית פנימה, לחזק את האור המיוחד לנו, ורק אז להאיר בו את רשות הרבים. היכולת להאיר החוצה תלויה ברמת היציבות של נר ביתנו. לכן מקומו של נר החנוכה תלוי בשאלה, עד כמה אנו מוכנים ויכולים להיות במגע עם החוץ, ולא לחשוש שמגע זה יעמעם ויסכן את ביתנו.

מספרים על "החפץ חיים", שבזמן הדלקת נרות חנוכה, שהה אורח בביתו, וציפה לחוות את הרגע הזה עם הרב הגדול. והנה, זמן הדלקת נרות חנוכה מגיע, ו"החפץ חיים" לא קם ממקומו לקיים את המצווה. האורח, שידע ש"החפץ חיים" מדקדק מאד בקיום המצוות על כל פרטיהן, התפלא על העיכוב. לבסוף, לאחר שחלף זמן רב מן המועד הראוי לכתחילה להדלקה, נפתחה הדלת, ואל הבית נכנסה אשתו של "החפץ חיים". מיד קם הרב הגדול, וכאשר אשתו ואורחו עומדים לצדו, הדליק את נרות החנוכה. "החפץ חיים" שחש בסקרנות האורח, הסביר לו אחר כך, שהשתהה בהדלקה מתוך התחשבות באשתו, כי הוא ידע מה רבה ההנאה שנגרמת לה, כשהיא נוכחת בעת ההדלקה. אם הייתה מחמיצה את ההדלקה, היה הדבר גורם לה אכזבה גדולה. הדלקת נרות חנוכה היא מצווה חשובה וצריך לקיימה בשמחה וזריזות, תוך הקפדה על כל פרטיה ודקדוקיה. אבל מכיוון שחכמים לימדונו, כי "שלום בית" (נר שבת) עדיף על נר חנוכה, החליט "החפץ חיים" להשתהות עם ההדלקה מתוך התחשבות ברגשות אשתו.

נר איש וביתו

חנוכה מפגיש אותנו באופן מאוד חזק עם הבית שלנו ועם המשמעות של הבית עבורנו. האור של החנוכייה מייצג את האור שבוקע מתוך הבית, את הייחודיות של המשפחה שלנו, והוא מקרין החוצה.

אחד מהחוליים של העולם המודרני היא המחשבה, שהמקור והנביעה של החיים והאור נמצאים מחוץ לבית: בחברים שלנו, בסביבה וביחס ובהערכה של העולם כלפינו. הדלקת נר חנוכה מבקשת להחזיר את ההבנה, כי האור מתחיל ונובע מבפנים, מתוך הבית פנימה. הבנה זו מרוכזת בשלוש מילים המובאות בגמרא: "נר איש וביתו". עניינו של נר חנוכה הוא להקרין החוצה את האור המיוחד של כל משפחה. התא המשפחתי הוא ערך מרכזי בתרבות היהודית, וחכמים מחזקים את התא המשפחתי בהגדירם אותו כיחידה אורגנית אחת, המקיימת ביחד מצווה אחת. בימי המלחמה בהם אנו מצויים, כאשר האויבים מחוץ מבעירים אש, מתנהגים כחיות ומחריבים את בתינו, בימים הללו בהם חלק גדול מעמנו לא נמצא פיזית בביתו, נבקש ונייחל שנצליח להדליק נר, להיות אנשים, ולבנות את בתינו גשמית ורוחנית בבחינת "נר איש וביתו".

שנזכה שהנר הקטן שנדליק, יגרש הרבה מהחושך, ויקוימו בנו דברי הפייטן: 

"חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ, וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה, נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה"

. . .

הכותבת: אורית לם

יועצת זוגית

יועצת מינית

ומדריכת כלות

פלאפון: 054-4926371

מייל: orit.lamm@gmail.com