רגישות זוהי חירות

״אני לא יכולה לסבול את המבט הזה של דודה שולה שטורחת לאחל לי בסוף כל סדר ״בשנה הבאה עם טבעת ובן זוג״, כאילו שהמקום הזה של הלבד בתוך הסדר שכולו סביב האחיינים (שאני נורא נורא אוהבת) לא מספיק קשה.
ושוב לנקות לבד תנור וגז ומקרר, ולשמוע מהחברות על חלוקת תפקידים עם האיש שאיתם, כאילו שלסחוב את הלבד הזה לא מספיק קשה במשך כל השנה״.
- אלה משפטים שאנחנו שומעים שוב ושוב בימים האחרונים.
ולכן חשוב שכולנו נזכור, דווקא בימים האלה, שהתנועה הזאת של יציאת מצרים, התזכורת התמידית הזאת לאיפה היינו ולאן התקדמנו היא תנועה שקוראת לנו להיות קשובים יותר, אכפתיים יותר, רגישים יותר.
ולא רק לגר או ליתום, אלא גם לכאלה שסוחבים שקים של בדידות. תמיד. אבל בטח ובטח שנוסף עליהם המקרר, והליבון, והמה נשתנה...
אז דווקא בימים אלה, נזכור ונזכיר: רגישות זוהי חירות!