בפרשות השבוע של הימים הללו אנחנו מלווים את משפחת אברהם.
מלווים אותם ברגע בו הם מצווים ללכת בעקבות הקול האלוקי.
ללכת לאי שם, בלי לדעת לאן.
ללכת מעצמם, מהיותם. לגלות מקום חדש, לגלות את עצמם ומשפחתם.
והם הולכים יחד. כזוג.
עוד מימי אור כשדים הרחוקה ועד לכנען.
זוג שמצפה לילד, אבל מאמין בביחד, מאמין באהבה.
זוג שפותח דלת לכל מי שעוברך בדרך, ונותן לו פת של לחם, ופיסה להניח בה רגליים עייפות.
והם מאמינים בטוב.
ואיזה כוח יש בביחד הזה. שעוזר להם לצלוח רעב, ועקרות, וטלטלות.
ואיזה כוח יש בביחד הזה שמחזיק בשבילם כלי מלא ברכה.