וארשתיך לי באמונה
כמה אמונה היתה בבני ישראל בפסח הראשון במצרים. הם עדיין עם של עבדים, נוגסי פרעה עלולים לדפוק בכל רגע בדלת ולהכביד את העבודה, אולי אפילו להקשיח את התנאים, לאיים שוב במוות של ילדים.
והעם מצווה לקחת שה, החיה המקודשת למצרים, ולשחוט אותה, ולסמן על המשקוף שהבית הזה של יהודים.
והעם כמעט ואינו מכיר את האלוקים, וכולו תשוש מקוצר רוח ועבודה קשה, ומניין לו האמונה ככה לעשות ושהקב״ה באמת יביא להם גאולה.
והעם עושה, ואוכל מצות ושה, כשהם חגורים, מוכנים לתזוזה מתוך אמונה כל-כך כל-כך גדולה.
וכמה דומה המצב הזה לשניים שיוצאים לדייט ראשון. שואלים בבישנות איך יראה שולחן השבת, ואיזה בילויים משותפים הם אוהבים.
וסך הכל היא היתה די נחמדה, אבל משהו בה היה קצת מתלהב מדי, וגם הוא לא ממש הפגין רגשות.אבל כמה אמונה צריך בשביל לצאת לדייט שני, לתת עוד הזדמנות, להאמין, לקוות.
ואחר כך להמשיך ולצאת ואפילו להתארס.
כי מי אמר שמה שנראה שעובד במפגשים על כוס קפה ופק״ל, יעבוד בחיים משותפים ועם טרדות של יום-יום וילדים.
ומי אמר שמה שעושה נקודת מפגש היום, ימשיך לאורך שנים כשהם יהיו שונים ומקומטים ומלבינים.
ולא סתם המפגש בין השכינה לעם ישראל מכונה אירוסין.
ולא סתם כתב הושע הנביא:
"וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה״.
כי אירוסין בין אשה לאשה, וגם בין עם לשכינה תלויים כל כך באמונה.
