עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ

השנה לכולם יושב הפורים ומחניק את הגרון. מחפשים כוחות לשמוח כשיש לנו חטופים ופצועים וחללים.
ואולי דווקא השנה אנחנו מרגישים יותר טוב את פורים של שושן הבירה. שמחים על הצלה של כאן ועכשיו אבל עדיין נתונים ביד צר בארץ נכריה, נתונים ביד שליט שיכור והפכפך שאולי כרגע בחר באסתר אבל מי יודע מה יהיה מחר או בעוד חודשיים, או שנתיים.
אבל דווקא השנה, כשאנחנו בעיצומה של מלחמה ביד צר, אנחנו יכולים להודות על ארץ ועצמאות וצבא. ועל נצחונות קטנים שבדרך, ועל עם  שהתגלה בשעתו היפה.
ואולי דווקא השנה אנחנו צריכים לתת יותר מקום לשאר מצוות החג. מצוות של נתינה. משלוח מנות ומתנות לאביונים. לשמוח דרך הראייה של האחר, דרך היד הפתוחה.
הביטו סביבכם. חפשו משפחות של מגוייסים, קשישים בודדים, רווקים. הזמינו אותם לסעודה. חגגו פורים של נתינה.