כשהשמש עולה

משל מפורסם של איזופוס מספר על השמש והרוח, שבאחד מימי האביב ראו אדם שהולך ברחוב, והתווכחו מי מהם יצליח מהר יותר לגרום לו להשיל מעליו את מעילו. הרוח התחיל לנשוב – והאדם סגר את מעילו; הרוח הגביר את עוצמתו – והאדם הגביר צעדיו כשהוא מצמיד את מעילו יותר ויותר לגופו. כשהגיעה זמנה של השמש לנסות את כוחה, התחילה השמש לשלוח קרניים חמימות, ותוך זמן קצר האט האדם את צעדיו, הפנה את פניו אל השמש, השיל את מעילו והתמסר לחומה.

סערת רוחות

נועם חזר הביתה אחרי יום עבודה מתיש, פתח את הדלת ומצא בית הפוך, כלים בכיור, משחקים בסלון ואת אשתו נועה יושבת מול הטלוויזיה. נועם רגיש מאוד לסדר, והכניסה לבית שכזה הייתה קשה לו. הוא התפרץ על נועה במילים מאשימות. גם נועה הייתה אחרי יום קשה. רגע לפני שנועם נכנס היא הצליחה להרדים את אחרון הילדים, והייתה חייבת אתנחתא קטנה, לפני שתתחיל לסדר ולארגן את הבית אחרי יום פעילות שוקק חיים. הכניסה הכעוסה של נועם הביתה גרמה לנועה להתרחק ולהתגונן. התגובה שלה לא איחרה לבוא, מילים קשות נאמרו, הרוחות סערו והמתח ביניהם החריף. 
ליאת חזרה הביתה מותשת מעבודה. היא ראתה את עומר שקוע בפלאפון שלו, והרגישה מתוסכלת. כל היום היא חיכתה לזמן איכות איתו, אבל הוא נראה מרוכז במכשיר המתכת המלבני ומאוד מרוחק ממנה. "אתה שוב בפלאפון?" היא התפרצה, "אתה אף פעם לא מקדיש לי זמן, אולי לפחות תרים את הראש ותתייחס אלי?" עומר התגונן: "אני עובד קשה כל היום, זה הזמן שלי להירגע, לא שמתי לב שנכנסת. למה את תמיד מתלוננת?" התגובה הזו גרמה לליאת להרגיש 'בלתי נראית', מרוחקת, לא אהובה, וממצב בו היא חיכתה למפגש, היא מצאה את עצמה בדיוק בקצה השני – רחוקה ובודדה.
זוגות רבים חווים סיטואציות כאלו או דומות להן, ולפעמים לוקח זמן רב (רב מדי) עד שהם מיישרים את ההדורים, ומבינים שלאף אחד מהם לא הייתה כוונה רעה. כל אחד מהם הונע ממצב פיזי ורגשי רגעי, שמנע ממנו לראות את האחר ו'להיכנס לנעליו'. אם במקום להפעיל את 'הרוח הקרה' ולגרום לשתיקה וכעס הדדי, אחד מהם היה פועל כמו שמש, הכול היה יכול להיראות אחרת. משפט כמו: "אני מבין שגם את היית עייפה, ואני מצטער על הדרך שהתנהגתי אתמול, אני באמת צריך שתעזרי לי להרגיש שהבית מסודר, אבל אני יודע שזה קשה לבד. אולי נמצא דרך לעשות את זה יחד?" או: "אני מרגישה לבד בזמן האחרון, אני מתגעגעת אליך, ומקווה שנוכל לבלות יותר יחד". משפטים כאלה יכולים להמס את הקרח וליצור הבנה, חמימות וקרבה; גישה כזו גורמת לצד השני 'להפשיר', 'לפתוח את המעיל' ולהיפתח כלפי הצד השני. כדאי לזכור שלעיתים קרובות גישה רכה וחמה משיגה הרבה יותר מכוח ולחץ. כשאנחנו חשים שאנו לא מקבלים את מה שאנחנו צריכים, יש לנו לפעמים נטייה ללחוץ, לדרוש ולהתעקש. הטבע האנושי דוחף אותנו "ללחוץ חזק יותר", להאשים ולכעוס. אך לעתים קרובות התוצאה היא הפוכה – בן הזוג מתרחק או מתבצר יותר; הרוחות סוערות, והמרחק רק הולך ומתגבר. במקום זה, ננסה לנהוג כשמש ונשיג את מה שאנו זקוקים לו בצורה טובה ונעימה יותר.

שמש, הביאו שמש אם שָמַי מעוננים

אך האם אפשר למנוע את המריבה? האם אפשר לנהוג כשמש ולא כרוח עוד לפני המריבה שהתפתחה?האם ניתן לשנות הרגלים ולהפוך מרוח מקפיאה לשמש נעימה? אני מאמינה שהדבר אפשרי, וכדי שנוכל לעבוד על זה, אציע מספר נקודות שיוכלו לסייע לנו בתהליך. 

רגע חושבים – לפני שאתם נכנסים הביתה או מגיבים בכעס, כדאי לנשום כמה שניות ולעצור את המחשבות, זה יעזור לכם להימנע מהאשמות ולהימנע מתגובה אוטומטית שגורמת לכעס להסלים.
שינוי המיקוד – במקום להתמקד במה שבן הזוג לא עושה, נסו להתמקד בצרכים הרגשיים שלכם ולבטא אותם בצורה רגועה ובגוף ראשון. כשאנחנו מדברים מתוך הצורך שלנו ולא מתוך כעס, אנו מזמינים את בן הזוג להקשיב ולהתחבר לצורך שלנו. לדוגמה, במקום לומר: "אתה אף פעם לא עוזר!", אפשר לומר: "אני מרגישה שאני מתמודדת לבד עם כל העומס הזה, ואני ממש צריכה את העזרה שלך". כך, בן הזוג יוכל להבין אתכם ולא להרגיש מותקף.
הכרת תודה – הכרה במה שבן הזוג כן עושה יכול ליצור אווירה חיובית ולפתוח את הדרך לשיתוף פעולה. לדוגמה, לומר: "תודה שאתה עובד קשה בשבילנו. אני רק רוצה שנצליח למצוא גם זמן יחד."

ולסיום – יש גם 'רוחות' טובות

גם להתנהלות של 'רוח' יש מקום בחיים. 'רוח' בעוצמה הנכונה מלטפת, מרגיעה, מנדפת זיעה, ומקררת את הגוף. טוב נעשה, אם נלמד לאזן בין קרני השמש החמימות והמלטפות, לבין הרוחות הטובות שאנו מרגישים עם תחילת הסתיו. שנשכיל להעשיר את הזוגיות שלנו בחום וברוח במידה הנכונה והמדויקת, כמאמר אודי דוידי בשירו 'רוחות טובות':"רוחות טובות עוד מנשבות סביב,
כשהלב נפתח אז הוא יכול להקשיב."

. . .

הכותבת: אורית לם

יועצת זוגית

יועצת מינית

ומדריכת כלות

פלאפון: 054-4926371

מייל: orit.lamm@gmail.com