מאמרים #סליחה

ולכן כל כך חשובה היא הסליחה. לדעת שגם אם לשניה איבדנו את הדרך, ובמהלך החיים התעלמנו, סרבנו, נחלקנו ובזה שמולנו פגענו, אנחנו מצהירים יחד שאנחנו אנושיים. שמותר לטעות. שמותר לאבד דרך, ובכל זאת הביחד הזה חשוב לנו ואנחנו מוכנים להתחיל מחדש ולקבל האחד את השניה.

חשוב גם לדעת לריב. לא, לא התבלבלנו. ההמלצה שלנו לבני הזוג היא מדי פעם אפילו קצת לריב. למה לריב? כי לשמור בבטן, להבליג, לשתוק, לוותר שוב ושוב במחיר שהכעס הולך ומתמלא, שהבטן עוד רגע מתפוצצת, זה בדרך כלל מתכון לפיצוץ. עדיף לדבר, לשתף, לפתוח. כן, גם להתלונן ולקטר. ואם צריך אז גם להתווכח ולריב. אבל זאת הדרך לשתף את בן הזוג במה שיושב על לבך, וזאת הדרך למצוא יחד מסלול נכון יותר. פתרון שטוב יותר לשניכם. ולמה עוד לריב? כי לריב זאת מיומנות חשובה. שחשוב ממש ללמוד אותה ולתרגל אותה. שחשוב להתנסות בה ולעשות אותה נכון. בצורה שלא פוגעת, ולא מקטינה, ולא משפילה או מענישה. ולמה עוד לריב? כי השלמה אחרי מריבה זוהי מתנה גדולה. רגע של חסד שבו אפשר שוב לנשום יחד, לחלום יחד, לשמוח יחד. והשלמה אחרי מריבה יכולה להביא את הזוגיות למקומות חדשים וטובים יותר. אז הדרך של לשתף, לפתוח, לריב ואחר כך להשלים ולבנות קומה גבוהה יותר, זאת הדרך לאהבה. #סליחות

​אז שירה ויוני (השמות לא אמיתיים) הם כאלה. הם נפגשו בהפגנה לפני 13 שנים. שניהם עמדו וצעקו מניפים ידיים בתלהבות, צורחים מכל הלב, כשלפתע הצעקה הדדית שלהם נשארה לרגע תלויה באוויר, העיניים נפגשו וחצי שעה אחר כך כבר ישבו יחד לקפה. שם הם גילו שמטורף איך הם לא ניפגשו קודם. בכל כך הרבה מקומות חייהם חפפו. ​הם היו באותו שבט בבני עקיבא, סניפים די קרובים באותו מחוז, אז איך הם לא נפגשו בשום מחנה? שניהם סיימו יחד לפני 3 שנים באוניברסיטה באריאל. ושניהם משתתפים כבר תקופה ארוכה בהפגנות של ימי שלישי.