מאמרים #זמן זוגי

מדורות ל״ג בעומר בישרו שעונת החתונות התחילה. שגם בימים הללו, בין מפונים-לחטופים-לפצועים, החיים חזקים ועם ישראל ממשיך ובונה עוד ועוד בתים.

שיא של חיבור, שיא של קדושה, שיא של שכינה. הן בחתונה והן בחג מתן תורה.

ואולי לפעמים צריך גם לדעת לעצום את העיניים. זה לא תמיד קל, אבל לפעמים זה הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות, ודווקא הוא יכול להביא לתוצאה הרצויה ביותר. אם נחשוב על הדרך בה אנו רואים, ניתן לומר, כי כאשר אנחנו רוצים לראות את ההווה, עלינו לפקוח את העיניים. אם אנחנו רוצים לראות קצת יותר בבירור לפעמים אנחנו מצמצמים מעט את הראייה ומכווצים את העין.

אחרי שנרגעת תרועת הפסטיבלים של החתונה, בני הזוג נכנסים לקשר ארוך ומתמשך, קשר שיש להיות בו ברגעים קלים ומאתגרים, ברגעים שמחים ומשעממים. ברגע הקדוש של ״הרי את מקודשת״, אך גם ברגע ששוב הוא מתעכב לשעות בעבודה. ברגע בו נולד תינוק חדש למשפחה, אך גם ברגע בו הוא נשכב על הרצפה באמצע הקניון וצורח את נשמתו. ברגע בו יוצאת כל המשפחה לטבול בנחל הקיבוצים, אך גם ביום רביעי, שצריך בפעם האלף להכין ארוחת צהריים לשלושה ילדים רעבים. וצריך להחזיק את ההתמדה, להמשיך ולהיות. וברגע בו היא נפסקת, חז״ל קובעים לנו צום, להזכיר לנו כמה היא חשובה.

ואין לנו באמת תשובה. אבל אנחנו יודעים שאת הגאולות הפרטיות של אלה היקרים אנחנו יכולים לנסות לקרב. שזה גם בידיים שלנו. (וכמו בכל דבר, אנחנו עושים את ההשתדלות ומתפללים לסיוע של שכינה).

תיאום ציפיות. זה נשמע פשוט אבל משום מה אנחנו שוכחים לעשות זאת. בדרך כלל, אנחנו חושבים שהצד השני חושב כמונו, מרגיש כמונו, ומצפה לאותם הדברים מהטיול המתקרב, מהדייט הזוגי או מהחופשה המשפחתית. אם אנחנו יודעים שיש בינינו חילוקי דעות אנחנו מעדיפים להימנע מתיאום הציפיות, ומעדיפים 'לזרום', מה שבדרך כלל מתברר כהחלטה לא נכונה. לכן, אני ממליצה בחום לפני חוויה משותפת לעשות תיאום ציפיות. לשאול זה את זה איך הוא רואה את הטיול, החופשה, המפגש המשפחתי וכד', למה הוא מצפה, ממה הוא חושש, מה הוא חושב שיהיה לו קשה ממה הוא יכול ליהנות, וכיצד אני בתור בן זוג יכול לעזור לעבור את זה בצורה טובה.