מאמרים

ומה עובר בראש של הילדים שלנו? מה הם חושבים, כשהם פוגשים את 'האחת'? האם הם שלמים עם הבחירה שלהם? האם יש גם להם חששות וסימני שאלה? האם גם הם חושבים, כיצד היא תשתלב בבית? האם חשוב להם, מה אנחנו, ההורים, נחשוב עליה? האם הם דואגים שנעשה להם 'פאדיחות'? האם חשוב להם שהיא תמצא חן בעינינו? האם חשוב להם לקבל מאיתנו 'אישור'?

הימים האחרונים של השנה הם גם זמן חשבון נפש לכל אחד מאיתנו. כמה התקדמנו השנה, מה רצינו, מה החמצנו, לאן הגענו.

ראש השנה הוא אחת ההזדמנויות שאני מאמינה שרובנו לא נותנים לה לחלוף על פנינו בלי שנתייחס אליה בצורה כזו או אחרת. גם בזוגיות, ראש השנה הוא הזדמנות מצוינת לעצור ולשים לב (תרתיי משמע). מה היה לנו טוב? ואותו לשמר מה דרוש שיפור? ואותו נשפר מה דורש שינוי? ואותו נשנה מציעה לקראת השנה החדשה לשתף אחד את השני בחוויות, לתאם ציפיות, לעצור ולהתבונן על הזוגיות שלנו, ולשאול את עצמנו: האם הקדשנו לה מספיק זמן השנה? האם שמנו ❤️ לזוגיות? האם שמנו את ה-❤️ בזוגיות?

בימי אלול ותשרי אנחנו יכולים להשתדל להיות מי שאנחנו יכולים וראויים להיות. נכון, לא בטוח שנצליח להתמיד בכך לאורך כל השנה, אך אנחנו יכולים לדייק את המקום בו אנחנו באמת רוצים להיות. וגם אם הוא מחזיק רק זמן קצר, זו תזכורת טובה עבורנו, לְמַה שאנחנו מסוגלים להיות, אם רק נתאמץ.

קשר זוגי דורש תחזוקה, השקעה, זמן ושיח. לא משנה כמה זמן אתם נשואים, אם לא תשקיעו בקשר, הוא ייחלש, ולעיתים לא רק ייחלש אלא יהפוך מקשר מחבר לקשר של לולאת חנק. כדאי מאוד להשקיע מתחילת הקשר; גם כשהחיים עמוסים, גם כשיש לימודים, עבודה ובניית זוגיות במקביל, גם אחרי לידה, גם בתקופות עומס ולחץ, תמיד תמיד יש לזכור, שהקשר שלנו נמצא במקום גבוה בסדר העדיפויות שלנו.

השיחות שאנו מנהלים עם בני הזוג שלנו באותם ימים ארוכות, מכילות, קשובות ומלמדות. בראשית חיי הנישואים רוב הזוגות משקיעים זמן רב בלמידה זוגית, בדרכי תקשורת ובבניית קשר. לא פעם זוגות נזכרים בערגה בימי תחילת הקשר בהם השיח היה זורם, קולח ומתרחש כמעט ללא מאמץ.

בשבת נקרא בבית הכנסת על התנהגות אנושית ששיחתה את העולם, התנהגות אנושית שהביאה כליון לאנושות, שהביאה מבול שטילטל את העולם ושינה אותו לגמרי. בשבת נקרא גם על האנשים הטובים שהסתגרו בתוך תיבה וניצלו. אנשים שלא היו חלק מהרוע שסביבם, שבמהלך שהותם בתיבה טיפלו ברחמים בחיות ששהו איתם. אנשים שבחרו בטוב ודבקו בו.

אבל דווקא בימים האלה הבדידות קשה מתמיד. כל האחיות שלו חזרו הביתה עם האחיינים הקטנים, מדברות על הלבד כשהבעל בשטחי כינוס, ורק הלבד שלו פתאום לא מספיק משמעותי. לא מספיק הכרחי. לא מספיק מיידי.

זמן מלחמה. מתח, פחד, חרדה, חוסר שגרה ואי ודאות. דאגות, מחשבות, דמיונות, דמעות. קושי, עייפות, ניתוק חלקי מהמציאות, לעיתים אף חוסר תפקוד. הולכים לישון לבד במיטה, מתעוררים לבד בלילה לילדים, מתנהלים בצוהריים ובערב לבד, קניות, ניקיונות, ללכת לרוקן את הפח - הכול את עושה בעצמך, ואין מישהו על ידך שיכול לעזור, כשכבר נגמרים הכוחות. אין! מציאות לא פשוטה, לא קלה, וחלק מהקושי נובע מאי הידיעה, מתי כל זה זה ייגמר. כך את עוברת יום ועוד יום, לילה ועוד לילה, צוהריים ועוד אחד, והנה הוא מפתיע ומבשר: "יש לי 24".

תמיד לזכור שהשדכן הוא רק צינור. צינור שמחבר קצוות, אבל ההתרחשות האמתית מתרחשת (ולפעמים לא) בין השניים. שהתפקיד שלו (והזכות) זה להביא אותם אל הבאר, אבל מכאן ואליך העבודה היא שלהם.

אז מה קשורה עכשיו שיחת ״אז מה אתה עושה בחיים״? ומה פתאום להזמין הפוך כשבאשקלון עדיין יורים...

עדיין קיימות לרשותנו שלוש האפשרויות: יש כאלה שנלחמים, יש כאלה שבורחים מהמציאות הבלתי אפשרית הזאת, ויש כאלה שמרגישים קפואים ומנותקים מהמציאות, עד כדי חוסר תפקוד, בלבול, ושכחה של שמות, משימות והתנהלויות שגרתיות. חשוב לציין, שכל אחד מאיתנו יכול לנוע בין תגובה אחת לשנייה בימים שונים, וכתגובה לאירועים שונים, אך סביר להניח, שיש לכל אחד מאיתנו מנגנון אחד שיותר אופייני לו. בתור בני-זוג, חשוב לדעת, שכל אחד מכם חווה את המציאות באופן שונה ומתמודד בדרך שונה. שתפו זה את זו בדרך ההתמודדות שלכם, כבדו זה את זו בדרך ההתמודדות השונה, ובעיקר, נסו לעזור ולתמוך אחד בשני.